ברנרד צ'ריק הצטרף לאוניברסיטה ערב סיומה של תקופת המנדט, בתקופה הקשה של מלחמת העצמאות וניתוקו של המוסד והקמת המדינה. הוא הופקד על מחלקת הארגון והמידע והפך אותה, בעזרת כישוריו הרטוריים, יחסי האנוש שלו, חוש ההומור וכושר הארגון לגורם חשוב ביותר לחוסנה הכלכלי של האוניברסיטה. צ'ריק הצליח לחזק את מעורבותם של קבוצות שוחרים בפעילות המוסד.
ברנרד צ'ריק נולד בשנת 1914 בדבלין שבאירלנד. הוא סיים את אוניברסיטת מנ'צסטר ופנה ללימודי מוסמך ב־ London school of Economics (LSE) ועל כך הוסיף לימודים להסמכה לרבנות בישיבה בליברפול. לאחר הסמכתו, התמנה בשנת 1938 לרב בית הכנסת בסטמפורד היל (Stamford Hill) בלונדון, בית הכנסת העתיק והגדול ביותר בעיר. נוסף על תפקידיו הרשמיים בקהילה, סייע צ'ריק למפעלי מגבית שונים והשתתף במפעל הסיוע ליהודי פולין ואוסטריה בשנת 1938. בתקופה זו היה מעורב בפעילות ציונית, במיוחד בתנועת הבונים שהכיר עוד מימיו כסטודנט. בשנת 1939 התגייס צ'ריק לצבא הבריטי כקצין דת ושירת בדרגת קפטן בצרפת. לאחר המלחמה ניהל את בית ספר היהודי החקלאי בווטינגהם (Whittingham) שתלמידיו היו פליטים שהגיעו לאנגליה. בשנים 1947-1942 כיהן כמנהל קרן קיימת לישראל באנגליה וכמנהל קרן היסוד ונמנה עם מייסדי המגבית המאוחדת בממלכה. בשנת 1947 עלה צ'ריק ארצה והחל את פעילותו באוניברסיטה.
על רקע ניסיונו העשיר בגיוס כספים וארגון, הזמין ליאון סיימון, יו"ר הוועד הפועל של האוניברסיטה, את צ'ריק בשנת 1947 להצטרף לאוניברסיטה ולהתמנות למנהל מחלקת הארגון והמידע. מחלקה זו הוקמה עוד בשנת 1934 בידי זלמן שוקן, אז יו"ר הוועד הפועל, ונועדה לייסד רשת של תומכים מרחבי העולם שיהיה ניתן לגייס מהם משאבים לאוניברסיטה. צ'ריק קיבל על עצמו את התפקיד ושירת בו במשך כארבעים שנה. הוא העצים את הפעילות ואת איסוף התרומות בידי המחלקה בעיקר בקנדה, אוסטרליה וארצות הברית. שליחים רבים, ובהם חברי סגל, נשלחו לארצות העולם ופעילותם עודדה את מעורבות השוחרים באוניברסיטה. כבר בשנת, 1948 כמה חודשים לאחר מינויו, נשלח צ'ריק לאוסטרליה כדי לעמוד בראש 'מגבית המדינה היהודית' של קרן היסוד. הוא הופיע בפני קבוצות השוחרים שהוקמו, התראיין באמצעי התקשורת והפיץ את בשורת האוניברסיטה. כושרו הרטורי וכישרון השכנוע שלו סייעו בידו לעמוד גם במשימות האוניברסיטה, הגם שעדיין לא הכיר את המוסד. צ'ריק מיסד את הקשר בין הפעילות הכללית למען המדינה והאוניברסיטה; בביקורו באוסטרליה של נשיא האוניברסיטה פרופ' זליג ברודצקי, בשנת 1949, הוצגו המדינה והאוניברסיטה יחדיו כמטרות ראויות ומשותפות. גם בקנדה זכה צ'ריק להצלחה גדולה. אמנם ארגון השוחרים במדינה הוקם כבר בשנת 1944, אך אלן ברונפמן, שעמד בראש הארגון, לא היה פעיל; צ'ריק הגיע לקנדה בדצמבר 1948 והצליח לגייס את ברונפמן לפעילות ולאחריו גם את נשות הדסה־ויצ"ו. הוא הניע את ההחלטה כי האוניברסיטה תקבל אחוז מסוים מההכנסות המגבית היהודית המאוחדת לארץ־ישראל. כישרונו של צ'ריק ושיתוף הפעולה עם המנהיגים המקומיים הביאו לכך שהשוחרים בקנדה הפכו לקבוצת תמיכה חשובה ביותר לאוניברסיטה; פעילותה הגיעה לשיא בימי הקמת קמפוס גבעת רם החל משנת 1954 והיא הוציאה בו לפועל פרויקטים רבים יחסית להיקפה. עם הקמת המדינה והפסקת פעילותו של הקמפוס בהר הצופים, פעל צ'ריק — בהנחיית הרקטור (לימים הנשיא פרופ' בנימין מזר) — על בנייתו של הקמפוס החדש בגבעת רם. בשנת 1968 התמנה צ'ריק לאחד משלושת סגניו של נשיא האוניברסיטה אליהו אילת.
צ'ריק נפטר בירושלים בשנת 1988.
להנצחתו יסדו שוחרי האוניברסיטה את 'קרן ברנרד צ'ריק'. במסגרתה הוקם במכון ליהדות זמננו שבפקולטה למדעי הרוח מרכז בין־תחומי, 'מרכז צ'ריק לחקר הציונות, היישוב ומדינת ישראל'. במסגרת מרכז זה מתנהל פרויקט תולדות האוניברסיטה. על שמו של צ'ריק פועלת קתדרה לתולדות עם ישראל.
מקורות
הוניג, אליהו. 'אגודות שוחרי האוניברסיטה העברית,' 1948-1925," בתוך חגית לבסקי (עורכת), תולדות האוניברסיטה העברית: התבססות וצמיחה. ירושלים: מאגנס, תשס"ה, 142-113. מצוטט בתוך אסף זלצר (מחבר ועורך), תולדות האוניברסיטה העברית בירושלים: ספר האישים: מייסדים, מעצבים וראשוני הפרופסורים לפני קום המדינה. ירושלים: מאגנס, תשע"ג.