"אין זה חוק פינוי, אלא חוק בינוי למטרות בינוי ושיקום חברתי כלכלי": גלגולה המוקדם של התחדשות עירונית בישראל (1960–1975)
סוגיית שכונות העוני, היא אחת מהסוגיות העירוניות המובהקות שניצבות במרכז סדר היום של קובעי מדיניות, רפורמיסטים, מתכננים עירוניים ומומחים אחרים בעולם המערבי, ובמרחבים הקולוניאליים והפוסט קולוניאליים במאתיים השנים האחרונות. עיסוק בשכונות עוני היה כרוך בקשר בל יינתק מהשיח על תפקידה של המדינה ביחס לקבוצות חברתיות מוחלשות. הטיפול באזורי מצוקה עירוניים הונע לא רק מהחשש לסכנה בריאותית ותברואתית למי שהתגוררו בהן, אלא נתפס כחלק מתהליך בינוי החברה והאומה. בהקשר היהודי-מודרני, הציוני, ולאחר מכן הישראלי, הושפע השיח על שכונות עוני, בדומה לשדות רעיוניים אחרים, מרעיונות שונים שפותחו בעולם המערבי, ועם זאת קיבל ביטוי ייחודי ומקומי. למרות שהתנועה הציונית פיתחה מודלים התיישבותיים שתיעדפו את הכפר על פני העיר, רובה של החברה היהודית בארץ ישראל הייתה ונותרה עירונית. על כן, עיסוק בשאלות הנוגעות לשכונות עוני עירוניות היא מרכזית לשם הבנת העירוניות היישובית והישראלית, ולשם הבנת התעצבות החברה הישראלית.
לאחר שהעשור הראשון להקמת מדינת ישראל עמד בסימן אספקת פתרונות דיור מיידים לאזרחי המדינה החדשה, בראשית שנות השישים החלה להתהוות לראשונה מדיניות ישראלית כלל-ארצית של טיפול ממוסד בשכונות עוני. בהרצאתי אתמקד בשנים 1960–1975 ואבקש לבחון את הנסיבות שהובילו ליצירתה של מדיניות שיטתית לטיפול בשכונות עוני, דווקא ברגע ההיסטורי הזה. אברר כיצד מדיניות זו נקשרה לשאיפה למצב את ישראל כמדינה מודרנית במרחב הבינלאומי, מחד גיסא, ולהתמודדות עם הסוגיות החברתיות הבוערות שהעסיקו את החברה הישראלית באותה עת, מאידך גיסא.
אליה אתקין היא חברת סגל בחוג ללימודי ישראל באוניברסיטת חיפה. היא עוסקת בהיסטוריה עירונית וחברתית, בחקר שכונות ובקהילות מקומיות, ובוחנת את העיר כמרחב שמתעצב בו זמנית מ"למעלה" ו"מלמטה". ספרה, "שכנים, שכונות, שכונתיות: החיים העירוניים בפלשתינה-א"י המנדטורית", שמבוסס על עבודת הדוקטורט שכתבה בבית הספר להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, עתיד לראות אור בהוצאת הספרים ע"ש מאגנס. המחקר הנוכחי שלה עוסק בהיסטוריה הארוכה של שכונות עוני בארץ בעת המודרנית.
